כל מעסיק במסגרת נוסח הסכמי ההעסקה בהם הוא מחתים את עובדיו, יבקש להגן על הקניין הרוחני של החברה / העסק, זאת באמצעות סעיפי סודיות, סעיפי אי-תחרות וסעיפים בהם הוא אוסר במפורש על העובדים לעשות שימוש בנכסים של העסק/חברה לצורך כל תרומה שהיא שאיננה עבודתו של העובד בעסק. וודאי לא לצורך הקמת עסק מתחרה ו/או העברת מידע לחברה מתחרה.
בתי הדין לעבודה פסקו במסגרת שורה ארוכה של פסקי דין בנושא זה, ונתנו צווי מניעה כנגד עובדים שעברו לעבוד על חברה מתחרה. בין אם בשם העבודה שהיו חתומים על תניית אי-תחרות שאוסרת עליהם לעבוד אצל המעסיק הנוכחי, או אם זה לאור העובדה שבזמן שעשו זאת, הם למעשו לקחו או אף נטלו סודות מסחריים והעבירו אותם לחברה המתחרה.
ההוראה הזו מאפשרת לנו להשתמש בכך ככלי בידי המעסיק בנסיבות בהן דן המאמר, כל זאת חל תחת חוק עוולות מסחריות.
חוק עוולות מסחריות וגניבת מידע / לקוחו מהחברה
חוק עוולות מסחריות קובע שבעצם כל עובד ועובדת שיפעלו בניגוד לחוק, ויפגעו במעסיק שלהם על דרך של העברת מידע סודי, שימוש ברשימת לקוחות, העברת שיטות עבודה לחברה מתחרה וכיוצא בזאת, הם למעשה חשופים לעילה לתביעה בגין עילה המוגנת בחוק. משמעות הדבר שהעובד או העובדת אף חשופים לתביעת פיצוי עד 100 אלף ש"ח ללא הוכחת נזק.
בפסקי דין רבים, קבע בית הדין לעבודה כי רשימת הלקוחות של חברה מסוימת, כל עוד היא לא פורסמה ברבים והיה נדרש מאמץ כדי לגבשה, הרי שהיא קניין רוחני מוגן של המעסיק.
על-כן כאשר העובד מחליט לעבור לעבוד בחברה מתחרה, ונוטל ביחד עם ההעברה גם את רשימת הלקוחות, הוא למעשה מפר את הוראות חוק עוולות מסחריות וחושף את עצמו לתביעה מצד המעסיק בגין פיצוי של עד 100 אלף ש"ח ללא הוכחת נזק.
גניבת לקוחות מהחברה גרמה לנזק ממשי – מה דין העבירה?
ככל שעצם העברת רשימת הלקוחות גרמה לנזקים עצומים לחברה, ולשם הדוגמה שידלו את הלקוחות לעבור לחברה המתחרה, והם החליטו לאור זאת לבטל את פעילותם העסקית עם המעסיק הנוכחי, הרי שמדובר בעבירה שונה לחלוטין שאיננה מסתכמת בפיצוי כפי שצוין לעיל.
מדובר בפיצוי שיכול להגיע גם למיליוני שקלים, ועל-כן ישנו הכרח של ממש בגיבושן של ראיות שיכולות להוכיח נזק משמעתי בהיקפים אדירים.
כאשר תוגש תביעה שכזאת, היא וודאי שלא תעסוק בפיצוי ללא הוכחת נזק, כי אם בנזק מוכח, נזק שניתן וחשוב לאמוד אותו, לעמוד עליו ולכמת אותו לכדי מספרים מאוד מדויקים.
כאשר מדובר ברשימת לקוחות שנגנבה על-ידי עובד, ושהלקוחות קיבלו פניה יזומה לעבור לחברה מתחרה, הרי שבהכרח מדובר בנזק שאפשר לקשור אותו מבחינת סמיכות הזמנים, עדויות מן הלקוחות עצמם וסיבות המעבר מחברה א' ל-ב'.
בנסיבות אלו בית הדין לעובדה איננו בוחן את המקרה רק בהיבטו של חוק עוולות מסחריות. עתה חלות על העובד חובת הנאמנות וחובת תום הלב, וכאשר הוא עושה דבר מה שכזה בזדון, הרי שהפיצוי הוא משמעותי הרבה יותר.
בית הדין לעבודה רואה בחומרה רבה אירועים מסוגים אלו, ועשוי לקבוע שמדובר בהתנהלות עובד שאסור לעבור עליה לסדר היום, ושיש לפצות את המעסיק בגין העוולות שבוצעו; זאת בהתאם להוראות חוק עוולות מסחריות ובגין הפרת חובת תום לב וחובת הנאמנות.
