120,000 ₪ פיצוי לעובדת זרה שהועסקה בחינם
עובדת זרה ממולדובה הועסקה משך שמונה שנים בעבודות משק בית ללא שכר. המעסיקה שלה דרשה ממנה לעבוד ללא שכר והיא אף איימה עליה כי היא צריכה לשמור על הדבר בסוד. תביעתה של העובדת הזרה התקבלה בבית הדין לעבודה.
רקע עובדתי
התובעת הינה אזרחית מולדובה שהגיעה לארץ בשנת 2006.
הנתבעת היא גב' פ. אשר סובלת ממחלה חשוכת מרפא וכי היא מוגדרת כנכה בשיעור של 85%.
נתבעת שנייה היא אמה של הנתבעת הראשונה.
הנתבעות נהנו מגמלת נכות מטעם המוסד לביטוח לאומי בגין הנכות אשר ממנה סבלה הנתבעת.
הנתבעת הגישה בקשה לרשות המוסמכת כדי לקבל היתר להעסיק בביתה עובדת זרה לסיעוד כדי שתסייע לה לטפל בנתבעת. ההיתר ניתן לה.
התובעת עבדה בביתה של הנתבעת משנת 2007 ועד לשנת 2016.
העבודה שלה בוצעה בימים שלישי וחמישי, כלומר יומיים בכל שבוע. מספר השעות אשר בהם עבדה בכל פעם הינו שנוי במחלוקת.
בתאריך 1/2/09 חתמה הנתבעת כעדה על הצהרה של התובעת בה היא מבקשת להירשם בלשכה.
מספר ימים אחר כך היא שוב חתמה על " תשבץ סיעוד ורווחה" שהוא טופס מטעם לשכת רשות האוכלוסין במשרד הפנים. שם היא הצהירה כי היא למעשה המעסיקה של העובדת וכי היא מבקשת להירשם בלשכה הפרטית – "תשבץ סיעוד ורווחה". היא ציינה את שמה ואת מספר הזהות שלה גם בפרטי המטופל.
באותה תקופה אשר בה עבדה התובעת בביתה של הנתבעת הגיעו למקום נציגי הלשכה מטעם "תשבץ" וגם "לב זהב ירושלמי" והם אף כתבו דוחות בגין הביקורים בביתה של הנתבעת.
באמצע שנת 2015 הובהר לתובעת כי בשל הגיע גילה של הנתבעת לגיל 18, לא ניתן יהיה להאריך את ההיתר של הנתבעת להעסיק עובד זר בביתה. הנתבעת מסרה את ההודעה לתובעת ובתקופה זו היא אכן סיימה את עבודתה בביתה של הנתבעת.
הנתבעת שילמה בכל שנה סכום של 890 ₪ כמו כן היא שילמה סכום של 1350 ₪ לצורך הביטוח הרפואי של התובעת.
למעשה אין חולק על כך כי הנתבעת לא שילמה באופן קבוע תשלומים כלשהם עבור הזכויות הסוציאליות שמגיעות לעובדת. אך לטענתה של הנתבעת היא שילמה לתובעת סכום של 5,000 ₪ כאשר התובעת סיימה את עבודתה.
הנתבעת למעשה אינה טוענת כי היא שילמה שכר עבודה כלשהו לתובעת. על פי טענתה היא נהגה לשלם לה בכל יום חמישי עד לשנת 2010 סכומי כסף אשר נעו בין 120 ל 150 ₪ ומשנת 2010 היא נתנה לתובעת בכל יום סכום של 150 עד 180 ₪. על פי טענת הנתבעת, תשלומים אלו לא היוו שכר עבור העבודה אלא שהם היוו בסך הכול ביטוי של הכרת תודה והיה בזה מעין אקט של מתן צדקה.
המחלוקות הדורשות הכרעה
בית הדין נדרש להכריע בכמה נקודות.
- בכמה נמדד היקף העבודה של התובעת?
- האם התובעת נהנתה מתשלום כספי מאת הנתבעת? על פי טענת התובעת, היא לא קבלה שכר או כל תנאים סוציאליים אחרים. סכומי הכסף אותם העניקה לה מידי שבוע הוכרו על ידה כמעשה צדקה וחסד וכי על פי הבנתה של הנתבעת, השכר שולם לתובעת על ידי חברת תשבץ או על ידי חברת לב זהב ירושלמי.
- האם התובעת פוטרה מעבודתה או שהיא בחרה להתפטר מרצונה?
- האם הטענה של הנתבעת כי היא שילמה לתובעת סכום של 5,000 ₪ בעת שהתפטרה היא אכן נכונה?
- בהתאם לכל ההכרעות הנ"ל, האם התובעת תהיה זכאית לסעד אותו תבעה ואם כן באיזה שיעורים?
יחסים של עוסק ומעסיק בין התובעת לנתבעת
הנתבעת הינה אם לארבעה עשר ילדים כאשר ארבעה מילדיה סובלים ממחלת סיסטיק פיברוזיס. הנתבעת ספרה כי כאשר שהתה בבית החולים עם ילדיה בשנת 2007, הבחינה העובדת הסוציאלית מטעם בית החולים במצוקתה והציע לה כי תבקש היתר לעובדת זרה. היא אכן עשתה כך. על פי דבריה היא אכן הגישה בקשה למוסד לביטוח לאומי כדי לקבל עזרה. בקשתה אושרה ולאחר כחודש ימים הגיעו לבית שני נציגים מטעם חברת תשבץ, אחת מהם הציגה את עצמה כעובדת סוציאלית. הם הגיעו בלוויית עובדת זרה (שהיא התובעת) הם הודיעו לה כי מעתה ואילך תעבוד אצלה התובעת בימי שלישי וחמישי בשעות 9-30 ועד 12-30 בצהריים. הם החתימו אותה על מסמכים שונים אשר את תוכנם היא לא ידעה והלכו. כאשר היא שאלה את העובדת סוציאלית כמה יהיה עליה לשלם על השירות היא נענתה כי מדובר בתשלום שנתי של 890 ₪ בכל שנה כמו כן עליה לשלם פוליסת ביטוח עבור התובעת בעלות של 1350 ₪. היא אכן עשתה כך במשך כל אותה תקופה אשר בה עבדה אצלה התובעת. מעבר לכך לא היה כל גורם שבקש ממנה תשלום כלשהו והדבר נמשך לטענתה משך שבע שנים. בכל אותו זמן היא סברה כי המוסד לביטוח לאומי או לחילופין חברת תשבץ או לב זהב ירושלמי הם אלו שמופקדים על התשלום.
הנתבעת אף הוסיפה וטענה כי בכל הביקורים מטעם חברת תשבץ השיבה התובעת כי היא מרוצה מעבודתה וכי אין לה כל תלונות.
בעניין המחלוקת בדבר שעות העבודה, העדיף בית הדין את גרסת התובעת אשר על פיה היא עבדה בכל יום חמש שעות על פני גרסתה של הנתבעת כי היא עבדה בכל יום רק שלוש שעות.
האם התובעת קבלה שכר מהנתבעת?
הנתבעת לא הרימה את נטל ההוכחה שלמעשה מוטל עליה. בדוחות של חברת לב זהב הופיע כי התובעת מקבלת בכל חודש שכר על סך 3,400 ₪. בית הדין היה סבור בעניין זה כי גרסתה של התובעת היא הנכונה וכי הנתבעת דרשה ממנה כי היא תעבוד ללא שכר, זאת תמורת הוויזה. כמו כן היא בקשה ממנה כי היא לא תגלה את הדבר.
היות והנתבעת אינה חולקת על הדבר שהיא לא שילמה לעובדת שכר מעבר ל180 ₪ שבועיים, הרי שהדעת נוטה לקבל את סברתה של התובעת.
הוא הדין גם עם טענתה של הנתבעת אשר דיווחה כי שילמה לתובעת עם סיום העסקתה סכום של 5,000 ₪.
לעניין הפיטורין, על פי העובדות אשר צוינו לעיל כי אלו אינן במחלוקת, ברור כי יש לסווג את הנסיבות אשר הובילו לסיום עבודתה של התובעת בביתה של הנתבעת כפיטורים לכל דבר.
השופט ד.ג. מבית הדין לעבודה קבל את התביעה והוא קבע כי למעשה הנתבעת לא הצליחה להוכיח את גרסתה. כך לדוגמא היא לא טרחה להביא לעדות את עובדי תשבץ. הוא קבע גם כי גרסתה של הנתבעת כלל אינה הגיונית וכי לא סביר כי נציגים מטעם חברה פרטית יוכלו להגיד כי השכר של העובדת ישולם מטעם החברה לביטוח לאומי. כמו כן הוסיף השופט כי גרסתה של הנתבעת אינה מתיישבת כלל עם המסמכים אשר עליהם היא חתמה ובהם מופיע כי היא המעסיקה של העובדת וכי ניתן לה היתר להעסיק עובדת זרה.
בסיכומו של דבר קבע השופט כי על הנתבעת לשלם לתובעת סכום של 121,030 ₪ בגין שכר עבודה שלא שולם, בחישוב תוספת עבור הפיצויים הנוספים כמו פיצויי פיטורין, פיצויי הלנה, דמי הבראה ואי הפרשה לפנסיה ועוד.
להתייעצות עם עו"ד דיני עבודה – התקשרו 03-5663073
