קרן הפנסיה דורשת מעקב ובדיקה

קרן הפנסיה דורשת מעקב ובדיקה. מורה לספרות הפסידה בשל כך הרבה כסף

מורה שעסקה בהוראת מקצוע הספרות, עברה לעבוד בבית ספר אחר. במקום העבודה החדש היא הועברה מקרן מבטחים לקרן מבטחים החדשה. מהלך זה נעשה בטעות. המחדל עלה לה ביוקר אך גם המעסיקה החדשה נדרשה לשלם לה פיצויים על סך 165,000 ₪.

רקע עובדתי

התובעת הגישה תביעה לקבלת פיצויים בגין הנזק שנגרם לה בגלל צירופה לקרן הפנסיה מבטחים החדשה. היא הייתה מבוטחת קודם לכן במבטחים הוותיקה.

היא כללה בתביעה גם תביעה נגד מבטחים הוותיקה, שם תבעה את השבת הביטוח הפנסיוני שהיה בקרן הפנסיה שלה.

מבטחים בקשה כי יסלקו את התביעה נגדה והתובעת לא התנגדה לדבר. בהתאם להתפתחות זו אכן ניתן פסק דין שדחה את התביעה כנגדה.

עדויות

במסגרת התביעה העידו התובעת ומר ד.א. – יועץ פנסיוני. מטעם הנתבעת מר ד.ד. מזכיר המועצה.

לאחר שמיעת העדויות סוכמו הטענות בכתב.

עובדות שעלו מחומר הראיות:

1. התובעת הינה מורה לספרות.
2. התובעת צברה זכויות בשנים בין 1993 ועד ל 2009 בקרן הפנסיה מבטחים הוותיקה.
3. בסוף שנת 2009 החלה התובעת לעבוד בבית ספר אחר הנמצא במועצה המקומית תל מונד (היא הנתבעת)
4. הנתבעת החליפה את קרן הפנסיה של התובעת ובטחה אותה בקרן הפנסיה – מבטחים החדשה.

טענות התובעת 

כאשר היא התקבלה לעבודה בית הספר בתל מונד היא הציגה תלושים מבית הספר הקודם בו עבדה ומהם הובן באופן ברור וחד משמעי כי היא הייתה מבוטח בקרן הפנסיה מבטחים הוותיקה. בכל זאת החליטה הנתבעת לצרף אותה ללא ידיעתה וכמובן גם ללא הסכמתה לקרן הפנסיה מבטחים החדשה.

הנתבעת הייתה צריכה להיות ערנית לפרטים ומשכך היא הפרה את חוזה העבודה בכך שהיא התרשלה כלפה ולא טרחה לבדו מהו קרן הפנסיה אשר בו מבוטחת התובעת. בכך היא גרמה לה נזק משמעותי.

היות והנתבעת ידעה כי לתובעת יש וותק בהוראה מזה כעשרים שנה ובכל זאת היא לא טרחה לבדוק את העניין הרי שמדובר בהתרשלות מצדה.

התובעת טענה כי היא אינה בקיאה בכל תחומי הפנסיה ועל כן היא גם לא ידעה כי קיימים הבדלים בין קרן הפנסיה הוותיקה לבין זו החדשה. על כן היא טוענת כי אין לייחס לה אשם תורם בגרימת הנזק.

טענות הנתבעת 

התובעת לא טרחה להגיש את התביעה עד כה ועל כן נגרם לה נזק משמעותי עוד יותר ונגרם שינוי לרעה במצבה.

הנתבעת טוענת כי למעשה מדובר בטעות כנה מצדה שהוביל לכך כי היא בטחה את התובעת בקרן הפנסיה החדשה.

עוד טוענת הנתבעת כי התובעת לא טרחה להציג בזמן אמת מסמכים המעידים על כך שהיא זכאית  לביטוח פנסיוני בקרן הפנסיה מבטחים העתיקה.

בנוסף, טענה הנתבעת כי התובעת הייתה אמורה להיות יותר אחראית לעצמה  ולוודא כי זכויותיה הפנסיוניות נשמרות. כמו כן, טענה כיח התובעת התרשלה בכך שהיא לא קיימה את חובת הזהירות המוטלת עליה מכוחו של חוזה העבודה והעיקרון של תום הלב. כמו כן היא לא פעלה במועד כאשר בכך היא הייתה יכולה לפעול להקטנת הנזקים.

כמו כן טוענת הנתבעת כי לתובעת אשם תורם אשר מצדיק בפועל את דחייתה של התביעה או לכל הפחות הפחתה בגובה הפיצוי בשיעור של חמישים אחוזים.

לאחר שהושמעו כל הראיות והשופטת עיינה בכל הטיעונים של שני הצדדים, היא פסקה כך:

שיהוי בהגשת כתב התביעה:

למעשה הוגשה התביעה רק לאחר מעל לשש שנים מהיום בו היא התחילה לעבוד במקום. בכך היא למעשה הרעה את מצבה.

לעניין המועד אשר בו נודע לתובעת כי היא אינה מבוטחת בקרן הפנסיה מבטחים הוותיקה, הצהירה התובעת כך:

"אני מורה לספרות ולא בקיאה בתחום הפנסיה לא ידעתי שיש הבדלים בין קרן הפנסיה מבטחים החדשה לזאת הישנה, כל עוד היה רשום בתלוש השכר הפרשה לקרן הפנסיה "מבטחים" הרי שמדובר היה מנקודת מבטי בקופה הישנה.

מכתב שקבלתי מקרן הפנסיה הוותיקה הובילה אותי לבדוק מה קורה בקרן הפנסיה שלי.

בדיקה קצרה העלתה כי אני כלל לא חברה עוד בקרן הפנסיה מבטחים הוותיקה. מיד כשהתגלתה לי הטעות פניתי לנתבעת במכתב…"

לתצהיר צרפה התובעת גם תלושי שכר ממקום העבודה הקודם בו עבדה וכן תלוש משכורת ממקום העבודה הנוכחי.

בתלוש השכר הישן מופיע תחת הניכויים – מבטחים ובתלוש החדש מופיע מבטחים החדשה.

מבטחים כאמור בקשה לדחות את התביעה שהוגשה נגדה והיא הצהיר כי מתוך התיעוד שנמצא אצלה עולה כי התובעת קבלה שתי התראות בדבר הפסקת הביטוח בקרן מבטחים הוותיקה. למרות ההתראות לא טרחה התובעת לעשות דבר. לצורך תיקון הטעות והסדרת הביטוח שלה בקרן הפנסיה הוותיקה. במהלך העדות נשאלה התובעת האם היא קבלה את המכתבים או את הדוחות השנתיים או הרבעוניים, היא השיבה כי היא כלל אינה מתעסקת עם ניירת ואין לה כל מושג בזה.

מתוך התשובות של התובעת אי אפשר היה להתרשם כי היא לא קבלה את המכתבים. המענה "אני לא מבינה בניירת ולא מתעסקת אתם" אין משמעה כי היא לא קבלה אותם. היא קבלה אך לא טרחה לעיין בהם.

מסקנתו של בית המשפט הוא כי התובעת למעשה הייתה חשופה למידע הן מתוך המכתבים שהגיעו אליה והן מתוך המידע שהופיע מידי חודש בתלוש המשכורת שלה.

היא טענה כי רק לאחרונה נודע לה על השינוי כאשר משמעותו של השינוי הינה פגיעה משמעותית בזכויות הפנסיה שלה. על כן היא מבקשת כי יתקנו עבורה את הטעות יחזירו אותה לקרן הפנסיה הישנה בכדי לשמור על זכויותיה ועל הרצף הפנסיוני שלה.

על פי הראיות עולה כי הפנייה שלה נעשתה בשיהוי ניכר כאשר כבר נגרמו נזקים שלא היו ברי תיקון.

התובעת העידה – "קודם כל הייתי בשבתון ב – 2014. הייתי בטוחה בגלל הרצון הטוב והאווירה הטובה בבית הספר, בחיים לא הייתי במועצה, כל מי שפניתי ואמרתי שכנראה יש בעיה גילה המון רצון טוב…

… אמרתי לעצמי שכנראה זה יפתר בתוך בית הספר ומקסימום אני אלך למועצה ואדבר עם דדי שאמרו לי שהוא אדם מקסים ובזה זה יגמר. אני פניתי לייעוץ בדקה ה – 90 כי הסבירו לי שאין ברירה. מדובר במעסיק שאני עדיין עובדת אצלו. בית ספר זו בועה שלא מדברים על כסף".

משמע מהדברים כי התובעת המתינה בגלל שיקוליה שלה עם הגשת התביעה ועל כן חיש לתלות את השיהוי לחובתה בגרימת הנזק המצטבר.

התובעת למעשה המתינה עד הרגע האחרון בגלל שיקולים אישיים שלה ורק שנייה לפני התיישנות התביעה היא פנתה אל המועצה.

"התובעת מצדה התרשלה כאשר לא יידעה את המעסיק במועד על אודות הטעות. התובעת נהגה בעצימת עיניים, אף שכל הנתונים היו מונחים בפניה ויכולה הייתה לאתר את הטעות הקלות וליידע את הנתבעת על כך מבעוד מועד, באופן שהיה מאפשר תיקון הטעות ללא גרימת נזק", כך סיכמה.

עם זאת, עדיין אין די בטענה זו בכדי למנוע דיון בתביעה זו לגופה.

למעשה הטילה השופטת על התובעת 40% מנזק שנוצר בין היתר גם באשמתה ובהתאם לחלוקת האחריות חייבה את המועצה בפיצויים על סך 165,000₪.

להתייעצות עם עו"ד דיני עבודה – התקשרו 03-5663073